בישראל מתנהל מרשם מקרקעין (טאבו) שבו נרשמת הבעלות על כל נכס מקרקעין, על רישום הבעלות בנכסי מקרקעין מופקד האגף לרישום והסדר מקרקעין במשרד המשפטים.

לכל נכס מקרקעין מזוהה באמצעות מספר גוש ומספר חלקה, מספור הגושים והחלקות מתבצע באמצעות המרכז למיפוי ישראל (מפ"י).

רישום המקרקעין מתבצע ב-3 פנקסים

1. פנקס הזכויות בו רשומות הזכויות במקרקעין מוסדרים.
2. פנקס השטרות בו רשומות הזכויות במקרקעין לא מוסדרים.
3. פנקס הבתים המשותפים בו רשומות הזכויות בנכסים שנרשמו כבתים משותפים (כולל מקרקעין מוסדרים ומקרקעין שאינם מוסדרים).

במדינת ישראל הונהג הסדר של זכויות במקרקעין, הנעשה בהסתמך על מדידה ומיפוי מדויקים ורשמיים ולאחר חקירה רשמית ופומבית של תביעות וזכויות אחרות בהתאם לפקודת הסדר זכויות במקרקעין, בפנקס הזכויות רשומות הזכויות במקרקעין שעברו תהליך הסדר.

הזכויות במקרקעין שטרם עברו תהליך הסדר רשומות אף הם במרשם המקרקעין אלא שמרשם זה טרם עבר את תהליך ההסדר, ועל כן אינו מדויק דיו. ההבדל העיקרי בין שני סוגים אלו בא לידי ביטוי בסעיף 125 לחוק המקרקעין,"(א) רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתוכנו. (ב) רישום לגבי מקרקעין לא מוסדרים יהווה ראיה לכאורה לתוכנו".

על מנת לבדוק האם המקרקעין מוסדרים יש לבדוק האם הנכס רשום בפנקס השטרות או בפנקס הזכויות, בנוסף במקרקעין לא מוסדרים הגוש בו מצוי הנכס מוגדר כ"גוש שומה".

במקרים רבים לאחר ביצוע ההסדר במקרקעין שלא היו מוסדרים משתנים גבולות המקרקעין ובעקבות כך גם שטחם, משכך ברכישת מקרקעין לא מוסדרים יש לקחת בחשבון כי שטח המקרקעין עלול להשתנות ולפעמים באופן משמעותי ביותר, (משרדנו עסק לאחרונה בנכס מקרקעין ששטחו טרם ביצוע הסדר עמד על כ-700 מ"ר ולאחר ביצוע ההסדר שטחו עמד על כ-250 מ"ר).